כן.
מסתבר שיש כזו מחלה. קנסרופוביה, או בעברית "בעת סרטן". ויש לה גם תתי מחלות, למשל קרצינופוביה, שזה
לפחד מהגורים של חיית המחמד. כי הרי
הקרצינומה שלי היא חמודה כזו, puppy של ממש.
ומה שעוד
יותר מסתבר, זה, שאם כל החיים שלנו אנחנו מפחדים שיהיה לנו סרטן, אז ברגע שיש לנו,
אנחנו מפחדים יותר. כי אולי יש לנו עוד,
במקום אחר, והרופאים פשוט פישלו ולא מצאו אותו.
אצלי
אגב, במשך כמה ימים היה חשד לסרטן המרפק.
בתור חולה אונקולוגית בהווה, ופרופסורית אונקולוגית בעלת שם עולמי בעתיד,
אני כבר בעיצומו של המחקר. היות ותרמתי את
גופי שלי למחקר על עצמי, היה לי קל, כי הייתי קרובה. בלי נסיעות מיותרות, בלי לצאת
מהבית, והכי חשוב בלי טובות של הרופא המחוזי - המכון האונקולוגי והמעבדה המשוכללת
היו אצלי באמבטיה. לפעמים בשביל לשמור על
האותנטיות, אני קצת מתעכבת בכניסה לחדר, כי אתם יודעים – יש בעיה של תורים. מבט חטוף על המרפק, לחיצה קלה על האזור הכואב,
שינוי זוית והסתכלות באמצעות המראה. והמסקנה – סרטן. החשד התעורר אצלי בצורה יותר
משמעותית כי הכאב היה בשני המרפקים. מה
שמיידית העלה את החשד שמדובר ב"סרטן דו צדדי" ותהיתי האם יש כזה דבר
שנקרא כריתת מרפק, ועוד יותר הטריד אותי - נושא השחזור. מאיפה בדיוק?
הבת הקטנה שלי הגדירה בזמנו את הברך בתור "המרפק של הרגל". אולי
היא כבר אז ידעה דברים שאני לא יודעת. תוך
שנייה אני ב google. לא ממש מוצאת דברים
אטרקטיביים. אבל לעולם אל תאמרי נואש.
אגב, בינתיים הכאב במרפקים עבר לי.
למקום אחר.
בתור
חולת סרטן, את גם נהיית חרדה לכל מי שסביבך. המזל של הילדים שלי הוא, שלאחד יש
רשיון והשניה קלה כאיילה. הם פשוט
בורחים. אז אם הם לא מוכנים ללכת לרופא
להבדק, אני אלך. בשבילי. הרי כל נושא הסרטן אצלי התגלה במקרה. בטעות. בגלל בדיקה
אחרת. אז מצלמים אותי פה (כי כואב פה) ודוקרים אותי שם (כי כואב שם), ומכיון
שבאיזה אתר ברומנית היה כתוב על הקשר בין סרטן שד לסרטנים נוספים – מחפשים גם
אותם. ולא, אני לא יודעת רומנית, אבל תרגמו לי.
ולמה רומנית? כי את כל האתרים בעברית ובאנגלית כבר מיציתי. למען הגילוי הנאות אני כן יודעת כמה מילים
ברומנית, אבל הן לא קשורות לסרטן, אז מה זה עוזר לי עכשיו לדעת איך אומרים
"עוף" או איך אומרים "מים מינרליים" ברומנית? מצד שני, אם יטיסו אותי לטיפול נסיוני ברומניה
מתישהו, אוכל לשרוד בבית חולים שם כי אדע לבקש מה לאכול. מה שנקרא, הכל קשור להכל. או בעצם, רק לסרטן.
ואין
עמותה/קבוצה/מכון שלא נרשמתי אליהם בשביל לקבל דיוורים. וכן, הכי נעים זה בבוקר לקבל מייל "מבצע!!
יום בדיקות מקיף לגילוי מוקדם של סרטן העור". אז לא הלכתי, כי לא הסתדר לי
ביומן, אבל סחבתי את הילדה איתי לת"א כדי להסתובב בשינקיין. ואכן הסתובבנו, אבל בדרך הלכתי לאיזה פרופסור
למחלות עור כדי שיעבור עלי מכף רגל ועד ראש, מצויד בזכוכית מגדלת מיוחדת כזו,
בחיפוש אחרי מלנומות. לא מצא.
אגב, תוך
כדי כתיבה אני חווה התפתחות מהירה בסרטן שריר ירך ימין שלי. ולא תשכנעו אותי שהכאב
והסימן ברגל הם מהשולחן שבהם נתקעתי שלשום. אני כבר אחרי ביקור במכון האונקולוגי
שלי, ומזל שהסכין הטובה שלי היא חלק מהסרוויס ששמור רק לאורחים, אחרת עוד הייתי
עושה לעצמי ביופסיה. כנראה שהפעם אלך ל second opinion.
לחברה שחלתה אף היא, יש מכון משלה, בבית.
לפעמים אנחנו מתייעצות בינינו, במיוחד כשמדובר במקרים שהדיאגנוזה שלהם קצת
מסובכת.
מה
שבטוח, סרטן הערמונית אין לי.
קנסרופוביה לצערי הופכת לפוביה יותר ויותר הגיונית. אני לא מומחית בנושא, אבל אחוז החולי בסוגי הסרטן השונים נמצא בעלייה מתמדת, לא?! כך שבהחלט מדובר בחשש הגיוני, ולכן ניתן גם להוסיף את החשש מרשלנות רפואית באונקולוגיה (בעקבות הכימו ויתר הטיפולים הקשים) והרי לך חשש מוצדק :)
השבמחק