פרק 11 - תלוי את מי שואלים

טלפון מהוסס אחד, עוד כמה הודעות בפייסבוק, ויאללה, מרימות את הכפפה.  כמה בנות מחליטות להפגש.  זה מתחיל כמובן משתיים שרצו, וחברה שמביאה חברה, ויום שלם של תכתובות על איפה ולאן, וזאת רוצה א' והשנייה רוצה ב', ובסוף נפלה החלטה.  פאב אפלולי ואהוב עלי במיוחד.  

אז מתלבטים בין סלט "בריאות" (למה,  מישהו חולה פה?) וצ'יפס , או רק צ'יפס, אבל הוחלט על סלט, ולחלוק. והלב בכלל רוצה פחמימות, אבל הבטן אומרת חכי חכי , יש לך עוד טיפול הורמונלי בדרך.  לפי השמועות, הטיפול מדכא סרטן אבל משמח צמיגים. תתאפקי.  לא רוצה!  אבל ברור שהתאפקתי.  קצת.  לא הזמנתי פחמימות. אבל לשכנה ממול היה צ'יפס.  אז אני רק טעמתי.  גם ממנה.

בכלל, כל הנושא של הטיפול ההורמונלי הזה די מעורר פלצות.  מצד אחד, סטטיסטיקות שלמות על כמה זה חשוב, כי מתברר שהסרטן שלי ניזון מאסטרוגן שאני מייצרת, וכמו שאמרו טובי הרופאים בפוסט הקודם "אני צעירה עם ראש גדול".  אז הראש לא קשור, אבל הצעירה דווקא כן.  וכדי שאני לא אאכיל בעצמי את הגידול של עצמי (אחח, פרויד, איפה אתה כשצריך אותך) אקבל כדורים שאמורים למנוע מהאסטרוגן להקשר לתאי הסרטן, שלא לומר להתאהב בהם, או בקיצור – המטרה היא להרעיב את החיה. שזה קצת אכזרי, אבל לאור ההתנהגות של החיה בחודשים האחרונים, היא די הביאה את זה על עצמה.    אבל, אליה וקוץ בה.  אז נכון שסטטיסטית הכדורים האלו אמורים להקטין את הסיכוי להישנות המחלה, מצד שני, נראה לי שמרוב תופעות הלוואי המובטחות בעלון של התרופה, הסרטן לא יספיק לחזור...  או לחילופין – יבין לאן חזר, ויברח על נפשו. וכשחושבים על זה, זה גם פתרון לא רע.  רק שאני אשאר לבד, בחושך.  אבל עדיף ככה.  אגב, אחת מתופעות הלוואי של התרופה הינו סיכוי להתפתחות סרטן במקום אחר בגוף, אבל על מנת להרגיע אותנו ההורמונליות, הוא מוגדר "סרטן קל לטיפול".  תודו שזה מעודד. 

ויש גם נושא של אלכוהול.  אבל לא לכולנו מותר.  אז קולה זירו. ובירה... כי האונקולוגית אמרה שמותר "במידה", ואפילו קצת פחות מזה.  אז לקחת? לא לקחת? טוב, נו יאללה.  כי  קורונה זה במידה.  ועם פלח לימון זה אפילו במידה המדויקת.  ותוך כדי התלבטות, התפתח דיון בנושא מיץ חמוציות.  שנים אנחנו שותות את זה להקלה במקרים של דלקות בדרכי השתן, והופה – מחקר חדש,   זה מסרטן.  נו שוין.  אז גם את זה לא נשתה יותר. 

ועל דיאודורנטים רגילים, כאלו שמכילים אלומיניום, בכלל אסור לדבר יותר.  או שמותר.  תלוי איזה מאמר את קוראת ומתי.

ומה עם מוצרי סויה?  מצד אחד, במזרח הרחוק שיעור התחלואה בסרטן שד נמוך מאד, וזוקפים את זה לאכילה המרובה של סויה. אבל כשיש לך סרטן הורמונלי, אסור לך, בגלל שבסויה יש פיטואסטרוגנים.  ושלא נדבר על חלב, רחמנא לצלן, מה שנקרא מסרטן השד בה"א הידיעה, לפחות לפי מי שכתב את המחקר.   אבל פה, מדובר בחציית קו אדום.  שום חיה בעולם, מחמד/לא מחמד, לא תיקח ממני את התענוג של הפוך-רותח-כוס זכוכית-חלב דל שומן- סוכרזית אחת. ושלא יספרו לי סיפורים על חלב סויה (טוב, גם זה אסור...), קוקוס, סיד, צבע גואש לבן.  לא מוותרת ! מקסימום, אכתוב עוד כמה שנים עוד בלוג...

שלא נדבר בכלל על סוכר.  כשנותנים לסרטן סוכר לבן, הוא מתמתח לו בניחותא על מה שנקרא מיטת הגידול (כן, כן, מסתבר שכמו לכל חיה, גם לחיות מחמד יש מיטה, רק שבמקרה הנוכחי מדובר ברקמות שלי), פושט זרועות וצבתות, ומשמין לו מנחת תוך כדי שמתרבה לו אט אט.  חסר לה רק לחיה שתתחיל לנחור  או לבקש שאנמיך את הטלויזיה.  אז מה, לא ניקח קינוחים?  ברור שניקח.  ולא מעלי אספסת מומתקים במעט סטיביה.  ושילך לעזעזל הטיפול ההורמונלי. 

ובנות כידוע, לא צריכות הרבה זמן כדי להתקרב, והשיחה קולחת, על מה לא.  על הילדים, הבעלים, בני הזוג, החמות, האמא, האקס, הבוס, כביסה, מתכונים, בדיחות על סקס, טיולים לחו"ל, הריונות, חופשות.  וכמה צחקנו, כמו שהרבה זמן לא צחקתי.  אבל רגע, מה פתאום את צוחקת?  מה פתאום טוב לך כל כך?  האמת, שלא ממש טוב לי  אבל גם לא כל כך גרוע, כי מסתבר שפרופורציה זה לא רק שם של מכון יופי.

בסופו של דבר, עוד ערב בנות שגרתי.  

ומה עוד היה לנו שם?  שיחות על פחדים, בדיחות שחורות, אבחון, מטפחת, פיאה, כריתות, קצת גרורות, הקרנות, כימו, ניתוחים.  שמונה בנות, שמונה עולמות שונים, שמונה נפשות שמוצאות שפה משותפת, שמונה זוגות של ציצים (לא כולם מקוריים).   

ושגרה כבר אמרתי?  תלוי את מי שואלים.