צילומים,
מדידות, איפור, כיוון כלים, חזרה גנרלית ובסוף – מסע הופעות. ולא, לא מדובר בהכנות לביקור של מדונה בישראל
או לחתונה השלישית של עוד איזו מעושרת עם איזה ספק מאושר על ערש דווי (תמים הזוס הזה, הא?). מדובר בהכנות לשיגור הציץ2. הפרויקט הסודי של המרתף. ואם תשאלו אותי, כל הסיפור של המרתף ושל מה
שקורה בו זה סיפור כיסוי של המוסד, למרות שבכל יום שחולף אני חושבת שאולי דווקא של
השב"כ - שרותי בריאות כללית.
הכל התחיל
בפרק הקודם כשקיבלתי הביתה מעטפה מלאת זימונים להתייצבות במחלקת הרדיותרפיה של איכילוב.
ואני חייבת להודות שזה היה עדיין בשלב שרציתי
להאמין שניתחו אותי לשווא כי טעו בביופסיה וטעו בממוגרפיה ... ועדיין, גם כשראיתי,
אחרי הניתוח, שחור על גבי לבן את המילים "אונקולוג" או "רדיותרפיה",
כשהשם שלי מתנוסס על הדף, וזו תעודת הזהות
שלי, הראש והלב ממאנים להאמין. כי אולי
טעו ? בכל זאת, הרי גם תינוקות מחליפים בטעות בחדרי לידה ומנתחים צדדים לא נכונים (אלא
אם תוקעים בהם אנטנה) ואני זוכרת שאפילו אמרתי
לעצמי, שגם אם יסתבר שזו טעות ונותחתי סתם, לא אתבע אף אחד, בחיי. לא שאשלח פרחים למנהל המעבדה אבל אגיד לעצמי שמילא,
העיקר שזה לא ב-א-מ-ת סרטן (לא שמכירה חולים בסרטן מפלסטיק). אבל פנטזיות לחוד ומציאות לחוד. ואני זוכרת שישבתי מול ה outlook שלי וסימנתי
ביומן "בדיקת רופא אונקולוג", ועדיין, לא האמנתי. אגב, אני לפעמים גם עכשיו לא מאמינה, אבל שמעתי
שלוקח זמן לעכל. אז אני מחכה, כי כנראה שסרטן קשה יותר לעיכול מאשר יוגורט ביו.
והמונחים,
וההכנות, כמה הכנות, מי שישמע. סימולציה, setup שדה, סימונים. ואני מנסה להבין בכלל על מה מדברים, ומי נגד מי,
והרי כבר הוציאו את הגידול אבל מכיון שאני צעירה, ניתוח לא מספיק, צריך גם הקרנות וטיפול
תרופתי למשך 5 שנים כדי להקטין את הסיכוי שהחיה תחליט שבגלל שאין כמו בבית אז היא
חוזרת לבקר. קצת כבוד - צעירה רשמית. טובי
האונקולוגים קבעו את זה. לחלקם אמנם שילמתי
במיטב כספי לחוות דעת שנייה, אבל הם קבעו "את צעירה ולכן זה הפרוטוקול" אז
היה לי שווה. וכשעשיתי בדיקה כדי לראות אם
חיית המחמד היא בעצם תוצר של מוטציה גנטית, רצה אלי הרופאה עם סרט מדידה כשל תופרת,
מדדה לי את היקף הראש וזעקה בשמחה "יש לך ראש גדול" (הדרך שלה לשכנע
אותי לעשות עוד בדיקה גנטית, בתשלום כמובן). אז חברים יקרים, לידיעתכם , באופן מדעי ומגובה
באישור רפואי אני "צעירה עם ראש גדול". ממש כותרת לכרטיס באתרי היכרויות.
בסוף המסדרון,
בקצה המרתף, קרוב לפחי הזבל של איכילוב, מתנהלים חיים שלמים. בכניסה לאולם יושבות 3 פקידות חינניות, יש פינת
קפה, אבל לרוב אין שם כוסות, ואם יש כוסות אז אין חלב, ואם יש חלב אז אין סוכרזית. בקיצור, אולי צריך לשנות את השלט מעל ל"פינה עם פוטנציאל
לקפה". יש גם פינת צילום, איזור WiFi, מבחר כורסאות, טלויזיה שפועלת בקולי קולות,
שולחנות שמונחים עליהם ספרי תהילים (תודו שזה
מעודד) בצמוד ל"ישראל היום" ועשרות עלוני הסברה על כל סוג סרטן שאותר אי
פעם על ידי איזשהוא רופא (לקחתי את כולם. שיהיה. אותי לא יתפסו שוב לא מוכנה).
אני: "שלום,
הגעתי היום לסימולציה".
פקידה: "שבי
בבקשה"
אני:"מה
זה סימולציה?"
פקידה: "יסבירו
לך בפנים. הבאת 20 ש"ח כמו שאמרתי לך
בטלפון, אבל בדיוק 20, בלי שאצטרך לתת לך עודף?"
אני: "ברור!
עסקת חיי".
פקידה: "יופי. אני מכינה לך את הכרטיס, לכי לשתות קפה, יש פה פינת
קפה. צפוי עיכוב של 3 שעות, יש תקלה במאיץ".
אני: "מה
זה מאיץ?"
פקידה: "יסבירו
לך בפנים".
אז הלכתי
לפינה (למרות שאני לא בעונש), גיליתי שאין חלב, ומשם עברתי לטפל במיזם הנדל"ן
החדש שלי, הלא הוא כרטיס החניה. שווה, שווה
הסרטן הזה. תמורת 20 ש"ח (במדויק, כי
אין עודף), קיבלתי כרטיס טעון ב 60 שעות חניה בחניון של איכילוב (אגב, פעם זה היה
100 שעות. אולי הטיפולים השתכללו מאז, ולכן אנחנו מבריאים מהר יותר?). ואין ספק שאחרי מאות השקלים שהשארתי שם לפני כן
עד תחילת הביקורים ברדיותרפיה, אכן מדובר במענק נוגע ללב. אם ישארו לי כמה שעות מוכנה למכור לכם במחיר אטרקטיבי. איכילוב קרוב לאופרה ולכיכר המדינה. מומלץ.
חזרתי לפקידה
שכבר הספיקה להכין לי כרטיס להקרנות. קצת מאכזב,
כי בניגוד לכל כרטיסי האשראי המדוגמים והחדשים שלחלקם את יכולה גם לבחור את העיצוב,
הכרטיס הזה הוא בסה"כ כרטיס לבן עליו הדביקה, בצורה עקומה למדי, מדבקה עם ברקוד
וליוותה אותי להדרכה מעשית על שימוש בכרטיס.
הפקידה: "בואי
איתי בבקשה".
אני: "בשמחה"
הפקידה: "את
צריכה להעביר את הכרטיס מתחת לקורא הכרטיסים, אבל חשוב מאד לשמוע 'ביפ' "
אני: "
או קיי, תודה"
הפקידה: "תראי
לי איך את עושה".
< אני
מעבירה את הכרטיס, מתרגשת>
הפקידה: "יופי
. יש 'ביפ' ".
אני (לעצמי,
בלב) :" אורית, החיים שלך בזבל, אבל ממש.
רק חסר לך שעכשיו היא תתן לך תעודה על סיום קורס ההדרכה הזה".
אני (שוב,
הפעם בקול): "כמה זמן לוקחת הסימולציה?"
הפקידה: "אני
לא יודעת. יסבירו לך בפנים"
נכנסתי פנימה.
הקטע הזה עבר עלי [מבחינה בירוקרטית] יותר בקלות. אולי כדאי
השבמחקלתת קרידיט לבלינסון על כך?.. כנראה שכן.